התרגום המילולי הוא "ניקוב גוף" ולמעשה מתייחס לכל פעולה בה מחדירים עצם חד לאיבר בגוף על מנת לנקב אותו ולהחדיר אל החור תכשיט העשוי מחומר כלשהו כדי לקשט את העונד, להראות עושר כלכלי, לצאת בהצהרה פוליטית ואפילו להעיד על השתייכות דתית.
כמו קעקועים, תופעת הפירסינג קיימת בתרבות האנושית מזה אלפי שנים ולראיה היא מומיה מיצרית בת למעלה מ5000 שנה שנמצאה בחפירות ארכיאולוגיות, תנוכי האוזניים של האדם החנוט היו מנוקבים ובתוך כל נקב הוחדרה דסקית שלמעשה הרחיבה כל תנוך ( מה שמכונה בימינו "הרחבה").
ביבשת דרום אמריקה נהגו בני המאיה והאצטקים להחדיר עגיל ללשונם כחלק מהטקסים הדתיים שלהם ובאמונה כי זה יקרבם לאלים שלהם ואילו לוחמי השבטים של עמים אלו נהגו להחדיר עצם או ניב גדול של בעל חיים אל אפם (הספטום) על מנת לשוות להם מראה מאיים כשהם ילחמו באויביהם.
פירסינג נוסף שנמצא אף בשבטים אפריקנים הוא החדרת דסקית לשפה ובכך לגרום לה לבלוט, מושגי היופי המקומיים גרמו לכך שעם הזמן הוחלפה הדסקית לאחת גדולה יותר ויותר כי גדול יותר זה יפה יותר. התרבות ההודית גם כן מציגה לראווה מאות פסלים של אלים עם נזם אחד או יותר ולפעמים אפילו נזם המחובר על ידי שרשרת לעגיל המנקב את הפטמה.
עם השנים הפכו תכשיטי הגוף והעגילים להצהרה של עושר, בני מעמדות האצולה החלו לעטר אותם באבני חן, יהלומים, כסף וזהב ולהציג אותם בפומבי אולם עם הזמן ובעקבות איסורים של הכנסייה הקתולית, כמעט נעלמה תופעת הפירסינג עד לתחייתה מחדש החל משנות השישים של המאה העשרים עם ייסוד תנועת "ההיפים" בארצות הברית על ידי אנשים שביקרו בהודו והושפעו עמוקות מהתרבות והאידיאולוגיה שפגשו שם והחליטו להעבירה לחבריהם.
החל משנות השמונים והתשעים, (כשנדמה שהחברה כבר החלה לקבל את מראה של נזם באף), החל הפירסינג לתפוס תאוצה בכל ארצות המערב כמעין "חזרה למקורות" ואומץ בתחילה ע"י אנשים משולי החברה מה שנתן שם רע לאלו שניקבו את גופם, אולם בדיוק כמו הקעקועים הפכו הפירסינגים עם הזמן לדבר מקובל שניתן לראותו בכל מקום, עיתון, מודעה ופרסומת.
כיום ניתן למצוא אנשים מכל שכבות החברה המתהדרים בתכשיטי גוף, עגילים, נזמים וטבעות פיטמה בין אם הם מפשוטי העם, מעמד הביניים, המעמד העליון ועד לסלבריטאים ובני האצולה שעוד קיימים.
